היום העשרים וחמישה 02/10/2010

הגענו לשדה התעופה של לונדון טרמינל 5 A טרמינל קטן אין יותר מידי חנויות אין מה לעשות יושבים על כוס קפה בבית הקפה היחיד שבטרמינל הזה - אין מרפסת לעישון - ובכלל החיים של המעשנים קשים מאוד, ההגבלות על העישון בשדות התעופה בארה"ב ובלונדון כבר עוברות את גבול ההגיון ממש היסטריה מוחלטת, עד לאן תגיע הכניסה לחיי הפרט, עוד נשארו איים של שפיות בנתב"ג, ביפן ואולי בעוד אי אלו מקומות שהקצו למעשנים חדר סגור "שייחנקו" עם הסיגריות שלהם... אבל למי שמעשן זה קשה שלא לעשן יותר מ 24 שעות - ללא מעשנים קשה להבין.
בכל מקרה גם הטיסה מלונדון לישראל יצאה בזמן, כך שאנחנו בדרך לישראל...
נחתנו בישראל ביום שבת 02/10/2010 בשעה 04:30 עד שהגענו הבייתה (מונית 150 ש"ח) כבר הייתה השעה 06:30 פרקנו חלק מהמזוודות והלכנו לישון עד 09:30 ארוחת בוקר אצל מנחם וגאולה בהו"ש וקפה אחה"צ אצל ניסן ואסתר בחיפה, עם הבנות של עמית.
תם ולא נשלם הטיול המשגע, 25 ימים של כיף, התרגשויות, אוכל טוב, נופים ומקומות מרהיבים...
כבר מתחילים לתכנן את הטיול הבא...

היום העשרים וארבעה 01.10.10

בוקר טוב! השעה 04:45 בדקנו בלוח הזמנים של שדה התעופה JFK, בינתיים אין איחור בטיסה שלנו... בשעה 05:45 יש לנו שאטל לשדה התעופה מהמלון, את ארוחת הבוקר נאכל כבר בשדה, טוב נו יאללה מקלחת, להתלבש וקדימה לשדה התעופה, אם יהיה איחור משמעותי נעדכן כאן בבלוג משדה התעופה, בינתיים נאמר להתראות בארץ בעוד יומיים,
ביי בינתיים

הגענו לשדה התעופה ומסתבר שהמטוס שלנו יוצא בזמן - אין עיכובים
בבדיקות הביטחוניות לקחו לנו בקבוק סירופ מייפל מכיוון שהיה גדול מידי (היה בו 30מ"ל יותר ממה שמותר!), את המברג והדוקרנים של התירס לא לקחו - עם זה אין בעיה - רק עם 30מ"ל של סירופ מייפל סגור בפלומבה של בית החרושת, נו טוב אין מה לעשות לא מתווכחים עם ביטחוניסטים!
שתהיה טיסה נעימה!

היום העשרים ושלושה 30.09.10

בבוקר המשכנו בניקוי ה RV והכנתו למסירה חזרה בתחנה ברוזלין ניו יורק, יצאנו לכיוון התחנה של קרוז אמריקה, בדרך קבענו עם שרון לויתן יפרח (בת דודה של עמית, לא התראו במשך למעלה מ 8 שנים), שרון ובעלה אורי ביחד עם שתי הבנות המקסימות אור-שיר ואלינור, פגשו אותנו בתחנה ברוזלין העברנו אליהם את המזוודות ובנוסף את כל המכשירים החשמליים שהיו לנו בכדי שיתנו אותם כצדקה בקהילה היהודית, מרוזלין נסענו למלון שהוזמן בקווינס, ליד שדה התעופה JFK ביצענו רישום במלון ומיד המשכנו לביתם של שרון ואורי לארוחת צהריים, בית חמוד מטופח ומתוכנן יפה, כמעט מיידית נוצר קשר חם בינינו לבין הבנות וממש היה קשה להיפרד... אבל מה לעשות צריך לחזור למלון לנוח ולהתכונן לטיסה חזרה לישראל, ג'נט התקשרה לשאול איך הסתדרנו עד עתה עם הקראוון וסיפרה לנו כי שתי סופות הוריקן בדרך לניו יורק וכמובן שיש איחורים בטיסות כדאי שנעקוב באינטרנט, אנחנו מיד שמחנו ותכננו איך נישאר עוד כמה ימים בארה"ב... איזה כיף... גם ג'נט וגם שרון הציעו מיד שנבוא להישאר אצלהם... אבל אנחנו צריכים עדיין לחכות אולי לא יהיה אחור ואז "נאלץ" לחזור בזמן... בינתיים הלכנו לישון ונמשיך לעדכן מחר
לילה טוב!


תמונות שלנו עם שרון, אורי והבנות היפיפיות

היום העשרים ושניים 29.09.10

התעוררנו ומיד ניגשנו למשרד הקמפינג, המתנו ליד המשרד ובינתיים הכנסנו 2 מכונות כביסה, הגברת הגיעה ואמרה שהבחור שהיה אמור להשאיר לנו מעטפה עם פרטים עבורינו חלה ואושפז אתמול בלילה בכל מקרה קיבלנו מספר מקום ל RV שלנו לא חייבו אותנו בגין הלילה הקודם אלא רק בעבור הלילה הבא, נכנסנו למקום שקיבלנו והחלנו באריזת המזוודות מכיוון שקבענו להפגש בצהריים עם ג'נט אוטינג'ר-אייזנשטיין, במהלך האריזה גילינו שהמזוודה הגדולה קרועה ואין אפשרות להשתמש בה, בו במקום החלטנו לצאת מוקדם יותר ולקנות מזוודה חדשה וכמובן להשאיר את המזוודה הקרועה בפח הקרוב.
יצאנו לכיוון Fairfield שם מתגוררת ג'נט עם בעלה דן, ג'נט ודן חיכו לנו וג'נט לקחה אותנו ברכב שלה לראות את בית הכנסת בסידר גרוב, את הבית ב Verona וכמובן את בית הספר התיכון שבו עמית למד כשהיה כאן ב 1976, לאחר מכן חזרנו לביתם של ג'נט ודן כמובן ששוחחנו על הא ועל דה, הם מאוד רצו לשמוע עלינו ובמיוחד על עמית ועל מה שהיה עד עכשיו, סיפרנו אבל לא ממש ידענו מאיפה להתחיל השיחה זרמה לכל מיני כיוונים נו טוב קשה להשלים כל כך הרבה שנים במספר שעות... במהלך הערב הצטרף אלינו גם קני אוטינג'ר ואכלנו ביחד עמית עשה את מה שרצה לעשות כבר שנים רבות קודם, להתנצל, כן להתנצל, על התנהגותו כשהתארח אצל משפחת אוטינג'ר, בהיותו בן 16 התנהג כמו שכל בן עשרה מתנהג בדרך כלל - חושב שהכל מגיע לו ושהוא יודע הכל יותר טוב מהאחרים... נו טוב ההתנצלות התקבלה כמובן, והיחידה שלמעשה זכרה את מעלליו של עמית הייתה כמובן ג'נט... אבל כמו שכבר אמרנו ההתנצלות התקבלה בהתרגשות רבה והערב זרם בצורה נחמדה ביותר הבטחנו כי נישאר בקשר לעתיד לבוא ונשמח לארח אותם לכשיגיעו לישראל.
יצאנו בדרכינו חזרה לקמפינג הגענו בחצות והלכנו מיד לישון.

לילה טוב!

תמונות יגיעו בהמשך... צולם במצלמה של עמית ואין לנו את החוט המקשר בכדי להוריד אותם למחשב - אז כשנגיע הבייתה נכניס אותן...

היום העשרים ואחד 28.09.10

הבוקר יצאנו לכיוון ניו ג'רזי קבענו עם דני אוטינג'ר להיפגש בשעה 17:00 אצלו בבית, הכנסנו את הכתובת ל GPS והחלנו בנסיעה, בדרך עצרנו בכמה מקומות וביניהם חנות של מלאכת יד, הסתובבנו בה שעה ארוכה, קנינו קצת, נו מה לעשות חנות למלאכת יד!!! שנשאר אדישים???
הגענו לבית של דני ואתי אוטינג'ר, ארוח מושלם, ישבנו שוחחנו וניסינו להשלים 34 שנים מאז הפעם האחרונה שבה התראינו, התנחלנו למשך למעלה מ 4 וחצי שעות וכמובן שלא סיימנו והחלטנו שנמשיך להיות בקשר, לדני ואתי 3 בנים הבכור לומד בקולג' ולא פגשנו אותו אך שני הצעירים חברותיים במיוחד מבינים עברית אך מעדיפים לדבר אנגלית, בקיצור ערב חווייתי ומרגש.
יצאנו לכיוון הקמפינג בערך בשעה 21:30 (הייתה לנו הזמנה מראש לקמפינג ב Free Hold), הגענו לקמפינג בשעה 23:00 אך למרות הסיכום שהיה לנו עם הקמפינג לא חיכתה לנו המעטפה עם מספר המקום שלנו, נכנסנו למקום שנראה כי הוא פנוי והלכנו לישון במטרה לברר את העניין למחרת בבוקר.
לילה טוב!


תמונות יגיעו בהמשך...

היום העשרים 27.09.10

היום פעם ראשונה  ג ש ם,  במשך הטיול לא ירד אף פעם גשם, מזג האוויר היה איתנו, למעט ערפילים בהר רשמור, ובכל זאת יצאנו והלכנו למרכז ההסברה של קהילת המנונייט, על שם מני סימון, שפרש בשוויץ מהפרוטסטנטים הראשונים.  בתחילה קיבלנו הרצאה + ביקור בדגם של אוהל מועד, לא להאמין הבחור פשוט סיפר את התנ"ך שלנו, והם עשו שם דגם ממש אחד לאחד של אוהל מועד, ע"פ מה שכתוב בתנ"ך.   מעניין היה לשמוע בפעם הראשונה שלפי אמונתם ישו בעצם לקח על עצמו את החטאים של כל בני האדם והוא למעשה שימש הקורבן כמו שהיה נהוג בבית המקדש להקריב בעל חיים ככפרה על חטאים, ומכאן שכל החטאים של בני האדם נסלחים ובתנאי שיתקנו את דרכיהם לאחר שחטאו ולא יחטאו שוב, לא הייתה שום השמצה של היהדות (לא ידעו שם שאנחנו יהודים מישראל), לאחר ההרצאה ניגשנו למרצה והצגנו את עצמינו, הודנו לו על ההרצאה וציינו שהיה נעים לשמוע ולראות את מה שלמדנו בבית הספר כשהיינו תלמידים (וזה לא היה כל כך מזמן...) לאחר ההרצאה הוצג סרט על האמיש וההבדל בינם לבין המנוניטים (הם למעשה זרם בתוך הממוניטים).
יצאנו לחווה של אמיש בכדי לרכוב בעגלה רתומה לסוסים, רצינו בכל אופן, הגענו לחווה אך שם הסתבר שהם חוצפנים, בכל הפירסומים שלהם מופיעה עגלה מסורתית, ומכיוון שהם התמסחרו ברבות הימים (הם כבר לא אותם אנשים תמימים שהיו פעם) החלו לקחת תיירים בעגלות בגודל של מיניבוס, ולדחוס כמה שיותר באותה עגלה, אנחנו לא רצינו להידחס כמו סרדינים וביקשנו את המסלול הארוך שמוזכר בפירסום שלהם, הם לא התלהבו מהעניין והקפיצו את המחיר מ 17$ ל... תקשיבו טוב... 185$, הגזימו לגמרי, אבל אין עם מי לדבר..., ובנוסף הגשם... (המון משפחות חרדיות מטיילות איתנו, ברובן משפחות אמריקאיות מלא ילדים ועוד קצת...) אז החלטנו לוותר על התענוג היקר הזה, והמשכנו בעגלה וסוס מברזל ומנוע..., ובכן ביום גשם כזה אין הרבה מה לעשות אז חיפשנו מקום עם גג והגענו לאאוט לט Tanger, קינחנו את היום בשופינג, פעם ראשונה במהלך הטיול, שהתפנינו לשופינג של ממש, להזכירכם כמעט ולא היינו בערים גדולות ועל הדרך בדרך כלל לא היה זמן לעצור.
בערב הגשם פסק ועמית הדליק כמה עצים והכין סטקים, הרבה זיעה עד שהאש תפסה אבל בסופו של דבר יצאו סטקים טעימים, ברגע שהסטקים היו מוכנים ונכנסנו לקראוון לאכול החל שוב לרדת הגשם.  הגענו למסקנה שהגשם עם עמית, בכל פעם שיצאנו אל תחת כיפת השמים הגשם פסק ובכל פעם שנכנסנו לקראוון או לחנות או בכלל מתחת לאיזה גג הגשם חזר...

התוצאה של הברביקיו

משפחה חרדית מבקרת באמיש

היום התשעה עשר 26.09.10

איזו באסה של ממש הזמן נגמר!   חסר עוד שבוע לפחות...
היום נסענו מקנדה, ולמרות החששות שהיו לעמית בדבר מעבר הגבול ומכל הסיפורים שהאמריקאים מחמירים בהעברת אוכל וכו' הבחור היה נחמד ואפילו לא נכנס לקראוון לבדוק שאנחנו לא מבריחים אף אחד הלך ממש חלק, המשכנו לכיוון ניו יורק (המדינה) צבעי השלכת שילהבו את אליאן ועמית נסע לאט כדי שאליאן תוכל לצלם, נסענו בכביש מס' 15 מצפון לדרום כביש חדש ויפה עם נוף מההההההמםםםם, עברנו לפנסילבניה, איזו מדינה, בחרנו בדרך מלא בתים שהיינו מוכנים לגור בהם, עמית אמר שהוא מוכן לגור אפילו במחסן שליד הבית (מחסנים שלעיתים יותר יפים אפילו מהבתים עצמם), הדרך פשוט מדהימה בנופיה (חבל על הזמן - תראו בתמונות), בערב הגענו לבסוף לקמפינג, לאחר שקנינו בשר לעשות על האש אך מאחר והגענו מאוחר והחנות כבר הייתה סגורה לא מצאנו עצים ל"מדורה", אז דחינו את הברביקיו למחר בערב.
עמית דיבר עם דני אוטינגר בטלפון בעברית רהוטה מסתבר שדני היה בישראל 8 שנים ואף שירת בצבא בנח"ל, הוא נשוי לישראלית מאשדוד והבכור שלו נולד בישראל, עמית דיבר גם עם קני שיחה ארוכה מאוד וקבענו להיפגש עם דני ורעייתו במהלך נסיעתינו לניו ג'רזי ועם קני ואמא שלו למחרת בערב, ההתרגשות רבה מאוד!
מחר אנחנו מבקרים בכפרי האמיש שבלנקסטר פנסילבניה (אם תלחצו על המילה אמיש תגיעו לקישור בויקפדיה המסביר על הכת הזו)
לילה טוב!

תמונות מהדרך לפנסילבניה

בתוך הקזינו אסור לצלם, אבל מחוץ לקזינו בכניסה...