היום פעם ראשונה ג ש ם, במשך הטיול לא ירד אף פעם גשם, מזג האוויר היה איתנו, למעט ערפילים בהר רשמור, ובכל זאת יצאנו והלכנו למרכז ההסברה של קהילת המנונייט, על שם מני סימון, שפרש בשוויץ מהפרוטסטנטים הראשונים. בתחילה קיבלנו הרצאה + ביקור בדגם של אוהל מועד, לא להאמין הבחור פשוט סיפר את התנ"ך שלנו, והם עשו שם דגם ממש אחד לאחד של אוהל מועד, ע"פ מה שכתוב בתנ"ך. מעניין היה לשמוע בפעם הראשונה שלפי אמונתם ישו בעצם לקח על עצמו את החטאים של כל בני האדם והוא למעשה שימש הקורבן כמו שהיה נהוג בבית המקדש להקריב בעל חיים ככפרה על חטאים, ומכאן שכל החטאים של בני האדם נסלחים ובתנאי שיתקנו את דרכיהם לאחר שחטאו ולא יחטאו שוב, לא הייתה שום השמצה של היהדות (לא ידעו שם שאנחנו יהודים מישראל), לאחר ההרצאה ניגשנו למרצה והצגנו את עצמינו, הודנו לו על ההרצאה וציינו שהיה נעים לשמוע ולראות את מה שלמדנו בבית הספר כשהיינו תלמידים (וזה לא היה כל כך מזמן...) לאחר ההרצאה הוצג סרט על האמיש וההבדל בינם לבין המנוניטים (הם למעשה זרם בתוך הממוניטים).
יצאנו לחווה של אמיש בכדי לרכוב בעגלה רתומה לסוסים, רצינו בכל אופן, הגענו לחווה אך שם הסתבר שהם חוצפנים, בכל הפירסומים שלהם מופיעה עגלה מסורתית, ומכיוון שהם התמסחרו ברבות הימים (הם כבר לא אותם אנשים תמימים שהיו פעם) החלו לקחת תיירים בעגלות בגודל של מיניבוס, ולדחוס כמה שיותר באותה עגלה, אנחנו לא רצינו להידחס כמו סרדינים וביקשנו את המסלול הארוך שמוזכר בפירסום שלהם, הם לא התלהבו מהעניין והקפיצו את המחיר מ 17$ ל... תקשיבו טוב... 185$, הגזימו לגמרי, אבל אין עם מי לדבר..., ובנוסף הגשם... (המון משפחות חרדיות מטיילות איתנו, ברובן משפחות אמריקאיות מלא ילדים ועוד קצת...) אז החלטנו לוותר על התענוג היקר הזה, והמשכנו בעגלה וסוס מברזל ומנוע..., ובכן ביום גשם כזה אין הרבה מה לעשות אז חיפשנו מקום עם גג והגענו לאאוט לט Tanger, קינחנו את היום בשופינג, פעם ראשונה במהלך הטיול, שהתפנינו לשופינג של ממש, להזכירכם כמעט ולא היינו בערים גדולות ועל הדרך בדרך כלל לא היה זמן לעצור.
בערב הגשם פסק ועמית הדליק כמה עצים והכין סטקים, הרבה זיעה עד שהאש תפסה אבל בסופו של דבר יצאו סטקים טעימים, ברגע שהסטקים היו מוכנים ונכנסנו לקראוון לאכול החל שוב לרדת הגשם. הגענו למסקנה שהגשם עם עמית, בכל פעם שיצאנו אל תחת כיפת השמים הגשם פסק ובכל פעם שנכנסנו לקראוון או לחנות או בכלל מתחת לאיזה גג הגשם חזר...
התוצאה של הברביקיו
משפחה חרדית מבקרת באמיש
יצאנו לחווה של אמיש בכדי לרכוב בעגלה רתומה לסוסים, רצינו בכל אופן, הגענו לחווה אך שם הסתבר שהם חוצפנים, בכל הפירסומים שלהם מופיעה עגלה מסורתית, ומכיוון שהם התמסחרו ברבות הימים (הם כבר לא אותם אנשים תמימים שהיו פעם) החלו לקחת תיירים בעגלות בגודל של מיניבוס, ולדחוס כמה שיותר באותה עגלה, אנחנו לא רצינו להידחס כמו סרדינים וביקשנו את המסלול הארוך שמוזכר בפירסום שלהם, הם לא התלהבו מהעניין והקפיצו את המחיר מ 17$ ל... תקשיבו טוב... 185$, הגזימו לגמרי, אבל אין עם מי לדבר..., ובנוסף הגשם... (המון משפחות חרדיות מטיילות איתנו, ברובן משפחות אמריקאיות מלא ילדים ועוד קצת...) אז החלטנו לוותר על התענוג היקר הזה, והמשכנו בעגלה וסוס מברזל ומנוע..., ובכן ביום גשם כזה אין הרבה מה לעשות אז חיפשנו מקום עם גג והגענו לאאוט לט Tanger, קינחנו את היום בשופינג, פעם ראשונה במהלך הטיול, שהתפנינו לשופינג של ממש, להזכירכם כמעט ולא היינו בערים גדולות ועל הדרך בדרך כלל לא היה זמן לעצור.
בערב הגשם פסק ועמית הדליק כמה עצים והכין סטקים, הרבה זיעה עד שהאש תפסה אבל בסופו של דבר יצאו סטקים טעימים, ברגע שהסטקים היו מוכנים ונכנסנו לקראוון לאכול החל שוב לרדת הגשם. הגענו למסקנה שהגשם עם עמית, בכל פעם שיצאנו אל תחת כיפת השמים הגשם פסק ובכל פעם שנכנסנו לקראוון או לחנות או בכלל מתחת לאיזה גג הגשם חזר...
התוצאה של הברביקיו
משפחה חרדית מבקרת באמיש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה