היום העשרים וחמישה 02/10/2010

הגענו לשדה התעופה של לונדון טרמינל 5 A טרמינל קטן אין יותר מידי חנויות אין מה לעשות יושבים על כוס קפה בבית הקפה היחיד שבטרמינל הזה - אין מרפסת לעישון - ובכלל החיים של המעשנים קשים מאוד, ההגבלות על העישון בשדות התעופה בארה"ב ובלונדון כבר עוברות את גבול ההגיון ממש היסטריה מוחלטת, עד לאן תגיע הכניסה לחיי הפרט, עוד נשארו איים של שפיות בנתב"ג, ביפן ואולי בעוד אי אלו מקומות שהקצו למעשנים חדר סגור "שייחנקו" עם הסיגריות שלהם... אבל למי שמעשן זה קשה שלא לעשן יותר מ 24 שעות - ללא מעשנים קשה להבין.
בכל מקרה גם הטיסה מלונדון לישראל יצאה בזמן, כך שאנחנו בדרך לישראל...
נחתנו בישראל ביום שבת 02/10/2010 בשעה 04:30 עד שהגענו הבייתה (מונית 150 ש"ח) כבר הייתה השעה 06:30 פרקנו חלק מהמזוודות והלכנו לישון עד 09:30 ארוחת בוקר אצל מנחם וגאולה בהו"ש וקפה אחה"צ אצל ניסן ואסתר בחיפה, עם הבנות של עמית.
תם ולא נשלם הטיול המשגע, 25 ימים של כיף, התרגשויות, אוכל טוב, נופים ומקומות מרהיבים...
כבר מתחילים לתכנן את הטיול הבא...

היום העשרים וארבעה 01.10.10

בוקר טוב! השעה 04:45 בדקנו בלוח הזמנים של שדה התעופה JFK, בינתיים אין איחור בטיסה שלנו... בשעה 05:45 יש לנו שאטל לשדה התעופה מהמלון, את ארוחת הבוקר נאכל כבר בשדה, טוב נו יאללה מקלחת, להתלבש וקדימה לשדה התעופה, אם יהיה איחור משמעותי נעדכן כאן בבלוג משדה התעופה, בינתיים נאמר להתראות בארץ בעוד יומיים,
ביי בינתיים

הגענו לשדה התעופה ומסתבר שהמטוס שלנו יוצא בזמן - אין עיכובים
בבדיקות הביטחוניות לקחו לנו בקבוק סירופ מייפל מכיוון שהיה גדול מידי (היה בו 30מ"ל יותר ממה שמותר!), את המברג והדוקרנים של התירס לא לקחו - עם זה אין בעיה - רק עם 30מ"ל של סירופ מייפל סגור בפלומבה של בית החרושת, נו טוב אין מה לעשות לא מתווכחים עם ביטחוניסטים!
שתהיה טיסה נעימה!

היום העשרים ושלושה 30.09.10

בבוקר המשכנו בניקוי ה RV והכנתו למסירה חזרה בתחנה ברוזלין ניו יורק, יצאנו לכיוון התחנה של קרוז אמריקה, בדרך קבענו עם שרון לויתן יפרח (בת דודה של עמית, לא התראו במשך למעלה מ 8 שנים), שרון ובעלה אורי ביחד עם שתי הבנות המקסימות אור-שיר ואלינור, פגשו אותנו בתחנה ברוזלין העברנו אליהם את המזוודות ובנוסף את כל המכשירים החשמליים שהיו לנו בכדי שיתנו אותם כצדקה בקהילה היהודית, מרוזלין נסענו למלון שהוזמן בקווינס, ליד שדה התעופה JFK ביצענו רישום במלון ומיד המשכנו לביתם של שרון ואורי לארוחת צהריים, בית חמוד מטופח ומתוכנן יפה, כמעט מיידית נוצר קשר חם בינינו לבין הבנות וממש היה קשה להיפרד... אבל מה לעשות צריך לחזור למלון לנוח ולהתכונן לטיסה חזרה לישראל, ג'נט התקשרה לשאול איך הסתדרנו עד עתה עם הקראוון וסיפרה לנו כי שתי סופות הוריקן בדרך לניו יורק וכמובן שיש איחורים בטיסות כדאי שנעקוב באינטרנט, אנחנו מיד שמחנו ותכננו איך נישאר עוד כמה ימים בארה"ב... איזה כיף... גם ג'נט וגם שרון הציעו מיד שנבוא להישאר אצלהם... אבל אנחנו צריכים עדיין לחכות אולי לא יהיה אחור ואז "נאלץ" לחזור בזמן... בינתיים הלכנו לישון ונמשיך לעדכן מחר
לילה טוב!


תמונות שלנו עם שרון, אורי והבנות היפיפיות

היום העשרים ושניים 29.09.10

התעוררנו ומיד ניגשנו למשרד הקמפינג, המתנו ליד המשרד ובינתיים הכנסנו 2 מכונות כביסה, הגברת הגיעה ואמרה שהבחור שהיה אמור להשאיר לנו מעטפה עם פרטים עבורינו חלה ואושפז אתמול בלילה בכל מקרה קיבלנו מספר מקום ל RV שלנו לא חייבו אותנו בגין הלילה הקודם אלא רק בעבור הלילה הבא, נכנסנו למקום שקיבלנו והחלנו באריזת המזוודות מכיוון שקבענו להפגש בצהריים עם ג'נט אוטינג'ר-אייזנשטיין, במהלך האריזה גילינו שהמזוודה הגדולה קרועה ואין אפשרות להשתמש בה, בו במקום החלטנו לצאת מוקדם יותר ולקנות מזוודה חדשה וכמובן להשאיר את המזוודה הקרועה בפח הקרוב.
יצאנו לכיוון Fairfield שם מתגוררת ג'נט עם בעלה דן, ג'נט ודן חיכו לנו וג'נט לקחה אותנו ברכב שלה לראות את בית הכנסת בסידר גרוב, את הבית ב Verona וכמובן את בית הספר התיכון שבו עמית למד כשהיה כאן ב 1976, לאחר מכן חזרנו לביתם של ג'נט ודן כמובן ששוחחנו על הא ועל דה, הם מאוד רצו לשמוע עלינו ובמיוחד על עמית ועל מה שהיה עד עכשיו, סיפרנו אבל לא ממש ידענו מאיפה להתחיל השיחה זרמה לכל מיני כיוונים נו טוב קשה להשלים כל כך הרבה שנים במספר שעות... במהלך הערב הצטרף אלינו גם קני אוטינג'ר ואכלנו ביחד עמית עשה את מה שרצה לעשות כבר שנים רבות קודם, להתנצל, כן להתנצל, על התנהגותו כשהתארח אצל משפחת אוטינג'ר, בהיותו בן 16 התנהג כמו שכל בן עשרה מתנהג בדרך כלל - חושב שהכל מגיע לו ושהוא יודע הכל יותר טוב מהאחרים... נו טוב ההתנצלות התקבלה כמובן, והיחידה שלמעשה זכרה את מעלליו של עמית הייתה כמובן ג'נט... אבל כמו שכבר אמרנו ההתנצלות התקבלה בהתרגשות רבה והערב זרם בצורה נחמדה ביותר הבטחנו כי נישאר בקשר לעתיד לבוא ונשמח לארח אותם לכשיגיעו לישראל.
יצאנו בדרכינו חזרה לקמפינג הגענו בחצות והלכנו מיד לישון.

לילה טוב!

תמונות יגיעו בהמשך... צולם במצלמה של עמית ואין לנו את החוט המקשר בכדי להוריד אותם למחשב - אז כשנגיע הבייתה נכניס אותן...

היום העשרים ואחד 28.09.10

הבוקר יצאנו לכיוון ניו ג'רזי קבענו עם דני אוטינג'ר להיפגש בשעה 17:00 אצלו בבית, הכנסנו את הכתובת ל GPS והחלנו בנסיעה, בדרך עצרנו בכמה מקומות וביניהם חנות של מלאכת יד, הסתובבנו בה שעה ארוכה, קנינו קצת, נו מה לעשות חנות למלאכת יד!!! שנשאר אדישים???
הגענו לבית של דני ואתי אוטינג'ר, ארוח מושלם, ישבנו שוחחנו וניסינו להשלים 34 שנים מאז הפעם האחרונה שבה התראינו, התנחלנו למשך למעלה מ 4 וחצי שעות וכמובן שלא סיימנו והחלטנו שנמשיך להיות בקשר, לדני ואתי 3 בנים הבכור לומד בקולג' ולא פגשנו אותו אך שני הצעירים חברותיים במיוחד מבינים עברית אך מעדיפים לדבר אנגלית, בקיצור ערב חווייתי ומרגש.
יצאנו לכיוון הקמפינג בערך בשעה 21:30 (הייתה לנו הזמנה מראש לקמפינג ב Free Hold), הגענו לקמפינג בשעה 23:00 אך למרות הסיכום שהיה לנו עם הקמפינג לא חיכתה לנו המעטפה עם מספר המקום שלנו, נכנסנו למקום שנראה כי הוא פנוי והלכנו לישון במטרה לברר את העניין למחרת בבוקר.
לילה טוב!


תמונות יגיעו בהמשך...

היום העשרים 27.09.10

היום פעם ראשונה  ג ש ם,  במשך הטיול לא ירד אף פעם גשם, מזג האוויר היה איתנו, למעט ערפילים בהר רשמור, ובכל זאת יצאנו והלכנו למרכז ההסברה של קהילת המנונייט, על שם מני סימון, שפרש בשוויץ מהפרוטסטנטים הראשונים.  בתחילה קיבלנו הרצאה + ביקור בדגם של אוהל מועד, לא להאמין הבחור פשוט סיפר את התנ"ך שלנו, והם עשו שם דגם ממש אחד לאחד של אוהל מועד, ע"פ מה שכתוב בתנ"ך.   מעניין היה לשמוע בפעם הראשונה שלפי אמונתם ישו בעצם לקח על עצמו את החטאים של כל בני האדם והוא למעשה שימש הקורבן כמו שהיה נהוג בבית המקדש להקריב בעל חיים ככפרה על חטאים, ומכאן שכל החטאים של בני האדם נסלחים ובתנאי שיתקנו את דרכיהם לאחר שחטאו ולא יחטאו שוב, לא הייתה שום השמצה של היהדות (לא ידעו שם שאנחנו יהודים מישראל), לאחר ההרצאה ניגשנו למרצה והצגנו את עצמינו, הודנו לו על ההרצאה וציינו שהיה נעים לשמוע ולראות את מה שלמדנו בבית הספר כשהיינו תלמידים (וזה לא היה כל כך מזמן...) לאחר ההרצאה הוצג סרט על האמיש וההבדל בינם לבין המנוניטים (הם למעשה זרם בתוך הממוניטים).
יצאנו לחווה של אמיש בכדי לרכוב בעגלה רתומה לסוסים, רצינו בכל אופן, הגענו לחווה אך שם הסתבר שהם חוצפנים, בכל הפירסומים שלהם מופיעה עגלה מסורתית, ומכיוון שהם התמסחרו ברבות הימים (הם כבר לא אותם אנשים תמימים שהיו פעם) החלו לקחת תיירים בעגלות בגודל של מיניבוס, ולדחוס כמה שיותר באותה עגלה, אנחנו לא רצינו להידחס כמו סרדינים וביקשנו את המסלול הארוך שמוזכר בפירסום שלהם, הם לא התלהבו מהעניין והקפיצו את המחיר מ 17$ ל... תקשיבו טוב... 185$, הגזימו לגמרי, אבל אין עם מי לדבר..., ובנוסף הגשם... (המון משפחות חרדיות מטיילות איתנו, ברובן משפחות אמריקאיות מלא ילדים ועוד קצת...) אז החלטנו לוותר על התענוג היקר הזה, והמשכנו בעגלה וסוס מברזל ומנוע..., ובכן ביום גשם כזה אין הרבה מה לעשות אז חיפשנו מקום עם גג והגענו לאאוט לט Tanger, קינחנו את היום בשופינג, פעם ראשונה במהלך הטיול, שהתפנינו לשופינג של ממש, להזכירכם כמעט ולא היינו בערים גדולות ועל הדרך בדרך כלל לא היה זמן לעצור.
בערב הגשם פסק ועמית הדליק כמה עצים והכין סטקים, הרבה זיעה עד שהאש תפסה אבל בסופו של דבר יצאו סטקים טעימים, ברגע שהסטקים היו מוכנים ונכנסנו לקראוון לאכול החל שוב לרדת הגשם.  הגענו למסקנה שהגשם עם עמית, בכל פעם שיצאנו אל תחת כיפת השמים הגשם פסק ובכל פעם שנכנסנו לקראוון או לחנות או בכלל מתחת לאיזה גג הגשם חזר...

התוצאה של הברביקיו

משפחה חרדית מבקרת באמיש

היום התשעה עשר 26.09.10

איזו באסה של ממש הזמן נגמר!   חסר עוד שבוע לפחות...
היום נסענו מקנדה, ולמרות החששות שהיו לעמית בדבר מעבר הגבול ומכל הסיפורים שהאמריקאים מחמירים בהעברת אוכל וכו' הבחור היה נחמד ואפילו לא נכנס לקראוון לבדוק שאנחנו לא מבריחים אף אחד הלך ממש חלק, המשכנו לכיוון ניו יורק (המדינה) צבעי השלכת שילהבו את אליאן ועמית נסע לאט כדי שאליאן תוכל לצלם, נסענו בכביש מס' 15 מצפון לדרום כביש חדש ויפה עם נוף מההההההמםםםם, עברנו לפנסילבניה, איזו מדינה, בחרנו בדרך מלא בתים שהיינו מוכנים לגור בהם, עמית אמר שהוא מוכן לגור אפילו במחסן שליד הבית (מחסנים שלעיתים יותר יפים אפילו מהבתים עצמם), הדרך פשוט מדהימה בנופיה (חבל על הזמן - תראו בתמונות), בערב הגענו לבסוף לקמפינג, לאחר שקנינו בשר לעשות על האש אך מאחר והגענו מאוחר והחנות כבר הייתה סגורה לא מצאנו עצים ל"מדורה", אז דחינו את הברביקיו למחר בערב.
עמית דיבר עם דני אוטינגר בטלפון בעברית רהוטה מסתבר שדני היה בישראל 8 שנים ואף שירת בצבא בנח"ל, הוא נשוי לישראלית מאשדוד והבכור שלו נולד בישראל, עמית דיבר גם עם קני שיחה ארוכה מאוד וקבענו להיפגש עם דני ורעייתו במהלך נסיעתינו לניו ג'רזי ועם קני ואמא שלו למחרת בערב, ההתרגשות רבה מאוד!
מחר אנחנו מבקרים בכפרי האמיש שבלנקסטר פנסילבניה (אם תלחצו על המילה אמיש תגיעו לקישור בויקפדיה המסביר על הכת הזו)
לילה טוב!

תמונות מהדרך לפנסילבניה

בתוך הקזינו אסור לצלם, אבל מחוץ לקזינו בכניסה...

היום השמונה עשר 25.09.10

הבוקר התעוררנו "באיזי", בקצב שלנו, ירדנו שוב העירה בשאטל, החלפנו את הוואוצ'ר שקנינו עוד בארץ דרך האינטרנט, לכרטיסי כניסה לאטרקציות:

1. "מיד אוף דה מיסט" - הסירה הידועה שמגיעה הכי קרוב למפלי הפרסה הקנדי, קיבלנו מעילי ניילון (למעשה בכל האטרקציות מקבלים מעילי ניילון) ומי שלא נזהר נרטב לגמרי (גם הלכו כמה מצלמות לחלק מעומדי הסירה), אנחנו נזהרנו כך שהרטיבות לא ממש חדרה לעצמותינו...
2. הליכה מאחורי המפל - נחמד אך לא כל כך מלהיב.
3. סרט ב 4 מימדים (4D), הקהל משתתף באופן פסיבי בהיווצרות המפלים, בעקבות רעידת אדמה שהייתה לפני המון שנים, כולם עומדים והרצפה זזה לפי התפתחות הסרט כמו גם מים שמושפרצים לעבר הקהל, כחלק מהסרט, נחמד ומשכיל.
4. הליכה לאורך מים לבנים - הקצף שנוצר בנהר בעת זרימתו יוצר את הצבע הלבן של הנהר, יורדים 70 מטר במעלית עד לשפת הנהר ויש דק מעץ שעליו צועדים לאורך נהר הניאגרה השוצף.
   בין כל האטרקציות יש אוטובוס מיוחד שמעביר את האנשים מאטרקציה לאטרקציה.

חזרנו לקראוון למנוחת צהריים (כרטיס האוטובוס הוא חופשי יומי), ובערב שוב ירדנו העירה, נכנסנו לקאזינו, עמית רצה לנסות את מזלו והימר ב 20$ בשלב מסויים היו לו ביד 27$ אך מכיוון שעמית החליט להמר על כל ה 20$ המשיך... ואכן הפסדנו כמצופה, משם יצאנו לכיוון המפלים ועברנו ליד תיאטרון מקומי, לאחר ברור קצר נודע לנו כי הערב מופיעים להקת Spirit of the Dance, מסוג הלהקות של הסטפס שאנחנו מאוד אוהבים ונותרו כרטיסים במחיר לא יקר (יחסית להופעות כאלה בארץ) כ 300 ש"ח לשנינו, בארץ כרטיס אחד עולה כך ואף יותר, כמובן שרכשנו כרטיסים ונכנסנו לצפות בהופעה, מכיוון שראינו בארץ את Lord of the dance, הגענו למסקנה שההופעה הערב אמנם הייתה שווה את הכסף שהושקע אבל...
חזרנו בשאטל לקמפינג - לילה טוב!

היום לא צילמנו - לא לקחנו מצלמות בבוקר בגלל הרטיבות, ואחה"צ לא היה מה לצלם - כך שהיום יש מנוחה מלראות תמונות...

היום השבעה עשר 24.09.10

אחרי לילה "קשה" היה חם מאוד לא היה אפשרות להפעיל מיזוג מכיוון שהגנרטור עושה רעש ואין חיבור לחשמל בחצר הבית של בקי,  בבוקר נכנסנו להגיד שלום ולהיפרד שתינו עם בקי קםה ואכלנו דגנים בחלב כמנהג האמריקאים וגם כמנהגינו בכל בוקר.
יצאנו לכיוון מפלי הניאגרה, עברנו דרך פנסילבניה והגענו לגבול הקנדי, ללא עיכובים ובעיות נכנסנו לשטח קנדה, די בקלות מצאנו את המוסך שהיינו צריכים להגיע אליו בשל מנורת הביקורת שנדלקה בדרך  (נורה המצביעה על בעיה עם מכסה פתח מילוי הדלק ברכב), במוסך לא מצאו בעיה מיוחדת ואיפסו את הנורה ע"י המחשב שלהם.
הגענו לפארק ה RV של KOA בו החנינו את הקראוון לשני לילות, יש שרות מצויין של שאטלים עד למפלים, איזו עוצמה אין מילים לתאר... חיכינו ליד המפלים עד לשעה 21:00 זמן קנדה (דומה מאוד לזמן ישראל - כשאומרים שעה מסויימת מתכוונים למעשה "בערך"), החל מופע זיקוקין מרהיב, ביחד עם תאורת זרקורים על המפלים בצבעים מתחלפים, צובע את המפלים הלבנים בצבעי הקשת.
בסיום מופע הזיקוקין הלכנו לאכול ארוחת ערב מהטובות שהיו לנו עד כה, ושוב באוטובוס חזרה לקמפינג (השאטלים עובדים עד 01:15 בלילה), ניאגרה פולז זו עיר תיירותית במלוא מובן המילה גם במחירים וגם בפעילות סביב השעון 24/7 (24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע).
לילה טוב!

תמונות מהדרך למפלי הניאגרה

תמונות ממפלי הניאגרה (חלק א)

היום השישה עשר 23.09.10

בבוקר התעוררנו לאיטנו, הלכנו לשוטט בשיפשיוואנה Sheepshewana עיירת האיימיש, סרקנו מקצת מהחנויות, ללא שלל רב, באחת החנויות שאלה המוכרת את אליאן מאיפה אנחנו (כבר התרגלנו לשאלות האלה, אבל...) אליאן ענתה והמוכרת בשלה: "אז איך הגעתם עם הRV עד לכאן?" אליאן עונה: "בנסיעה", המוכרת: "אז נהגתם מישראל עד לכאן?" אליאן: "לא, הגענו במטוס", המוכרת: "אז הבאתם את ה RV במטוס איתכם?" אליאן: "לא, שכרנו אותו בארה"ב..." וכמובן שלא ידענו אם לצחוק או לבכות?!?.
בצהריים יצאנו בדרכנו לקליבלנד אוהיו, לבית של בקי, בת דודה של עמית, הגענו בערך בשעה 16:30, בקי קראה לכל המשפוחה, הגיעו קרוליין, אוולין בלווית בריאן בעלה וקאלי (18) ביתם, הגיע גם ג'ים, בן הזוג של בקי, ומגי (13) החמודה הבת של בקי.   ישבנו, נשנשנו, פטפטנו, היה נחמד מאוד חילקנו קצת מזכרות מישראל (קרוליין ואוולין קיבלו תיקים של החב' להגנת הטבע, בקי קופסת שוקולד של עלית, והבנות קאלי ומגי קופסאות שוקולד בצורת לב).
לאחר שהתפזרו הנוכחים ואיש איש לביתו גם אנחנו פנינו "לביתינו" שחנה בחצר הקדמית של הבית, הלכנו לישון, ב"חניה-יבשה" (פעם ראשונה בטיול הזה).
לילה טוב!

תמונות הזריחה בקמפינג בעיירת האיימיש בשיפשוואנה

תמונות מהביקור אצל בקי - משפחת וייט

היום החמישה עשר 22.09.10

הסתכלנו פעמיים על לוח השנה ולא להאמין איך הזמן רץ לו, איזה באסה!
התחלנו את היום בלסיים את ייבוש הכביסה מאמש, יצאנו לדרך ומאחר ולא היו לנו דגנים לארוחת הבוןקר עצרנו על אם הדרך במק דונלדס לארוחת בוקר, ו... טוב לא היה לנו פנצ'ר, אבל איך שיצאנו מהרכב לכיוון מקדונלדס חייכה אלינו אישה שיצאה מרכבה חיכתה לנו עד שנגיע מקצה המגרש, שאלה אותנו מאיזו סטייט אנחנו השבנו שאנחנו לא מהסטייטס אלא מישראל, היא כמעט נפלה, מסתבר שיש להן קבוצת נשים שנפגשת מידי פעם במקדונלדס והן לומדות כל פעם משהו אחר והיום הגיעה מורה לשמנים ארומתרפים, נו... כמובן שהוצגנו בפני כל באי מקדונלדס, והמורה כמעט בכתה מהתרגשות כששמעה שאנחנו מאותה ארץ של אהוב ליבה - ישו, סיימנו לאכול ניגשנו לקראוון לקחנו שוקולד של עלית בצורת לב (יש שם 8 טבליות שוקולד לבבות והן היו 7 נשים), נתנו להם שיטעמו את טעם ארץ הקודש, אליאן כתודה קיבלה ברכה בצרוף מריחת שמן ארומתרפי על ידיה, אליאן שכידוע סובלת מריחות חזקים ישר מקבלת כאבי ראש, הפעם זה עבר חלק כנראה שהברכה שצורפה למריחת השמן עזרה המורה בירכה אותה כי האל הרחמן יהיה איתה, נו נכון עמית איתה...
בהמשך הדרך נתקלנו בתופעה מוזרה של סימונים עקלקלים על הכביש במקומות שבהם תוקן בטלאים, הגענו למסקנה שהצבעי שצבע את הכביש היה שיכור באותו היום (תסתכלו בתמונות), מצחיק והזוי...
נסענו מזרחה, הדרך עברה מהר ופתאום מצאנו את עצמינו בתוך שיקאגו, מפחיד, רשת כבישים מסועפת, לאחר כחצי שעה בעיר המשכנו הלאה ומצאנו עצמינו באינדיינה, בקיצור היום (ביום אחד) יצאנו מויסקונסין עברנו באילינוי והגענו לאינדיינה, במרכז המבקרים למדנו שיש באיזור לא רחוק משם (כשעה נסיעה), עיירה עם "איימיש", אנשים שהיגרו משוויץ שם נרדפו על ידי השוויצרים מכיוון שלא היו בפטיסטים, לא האמינו בהטבלה, הם חיים באורח חיים פשוט לעיתים בלי חשמל ומים זורמים בברזים, מתניידים על ידי כרכרות רתומות לסוסים, כת סגורה, נסענו לקמפינג הנמצא ממש בתוך עיירת האיימיש, הלכנו לאכול בגלידריה של המקום, גלידה כזו לא טעמנו מעולם, טעימה להפליא. בגלידריה ישבנו ליש שטולחן סמוך לאנשי האיימיש בלבושם המסורתי הייתה חוויה, הגברים עם זקנים ללא שפמים כובעים על ראשם "שלייקס" אוחזין במכנסיהם, הנשים לבושות בלבוש חסוד כובעים לבנים על ראשן.

תמונות מהדרך + איימיש

הצבעי של הכביש היה שיכור...

היום הארבעה עשר 21.09.10

היום מצפה לנו יום קל ללא נסיעות... התעוררנו בקצב שלנו לאט לאט, יצאנו לעיירה ונסענו ישר לכיוון הקניון האבוד במורדות העיירה (5 דקות נסיעה), שם יצאנו לטייל בקניון בעגלה צרה רתומה לסוסים, נסענו בתוך הקניון במעברים צרים ונמוכים, כמה שיכולנו לצלם צילמנו ומנסים להעביר את היופי בתמונות, אבל קשה להעביר את היופי ואת החוויה בתמונות, צריך להיות שם בשביל להבין...
לאחר הסיור הזה פנינו לתוך העיירה עצמה, קנינו כרטיס משולב לסיור בסירה וברכב אמפיבי (גם על גלגלים ביבשה וגם כסירה באגם), הסיור בספינה כלל את חלקו העליון של הנהר, סיור של שעתיים, כולל שתי עצירות וירידה אל החוף בנקודות עניין, שם יש צוקים של Dells הדלס זו אבן שמקורה מהתגבשות של חול במשך השנים, ידוע בעולם רק על 4 מקומות בהם יש דלס - בגרמניה, בשוויץ ובארה"ב בויסקונסין ובניו יורק.  אבן שנראת כמו עץ קליפות ושכבות האבן רכה ופריכה ובכל זאת גדלים בה עצים מכיוון שיש להם את המינרלים הרטיבות ולמעשה את כל מה שהם צריכים השורשים לא יורדים לעומק אלא מסתפקים במעין רפרוף קל אל תוך הסלע.
לאחר הסיור בספינה לקחו אותנו ב"שאטל" לסיור ברכב האמפיבי, מדריך מצחיק בדיחות טובות חביב מאוד, הסיור כלל את חלקו התחתון של הנהר, חלק מהסיור ביבשה בתוך היער וחלק ממנו בתוך הנהר, כיף אמיתי איך שהרכב הזה הופך בין רגע מרכב יבשתי לסירה, נכנס למים ויוצא מהם כמו שהיה ברווז ואכן כך הם נקראים הרכבים הללו "ducks"".
כשסיימנו את כל הסיורים נכנסנו לתוך העיירה רגלית, העיירה הזו היא לונה פארק אחד גדול עם כל מיני רכבות הרים פארקי מים ועוד אטרקציות שונות ומשונות בעיקר לילדים, ויסקונסין ידועה בפאדג' שלה, זהו מעין קרם מוקשה, קנינו אחד לטעום - טעים!, הבחורה שמכרה לנו את הפאדג' סיפרה לנו על בחור ישראלי יחיד שנמצא כאן והוא מוכר בחנות ה T שירטס, נגשנו לשם ובאמת מסתבר שכמעט ואין ישראלים מטיילים כאן וגם הוא די התפלא איך הגענו לכאן ומאיפה שמענו על המקום... קנינו אצלו 2 סווצ'רים עם הסמל של ויסקונסין דלס.
חזרנו לקמפינג והיום הוחלט פה אחד (הפה של עמית) שאוכלים בקראוון, אז אכלנו ארוחת ערב מפוארת שלא היינו יכולים לקבל בשום מסעדה...
אחרי האוכל הלכנו לעשות כביסה במכונות האוטומטיות ולאחר שגמרה מכונת הכביסה את עבודתה הכנסנו את הכבסים למייבשים ו... אין לנו מספיק מטבעות של רבע דולר הדרושות להפעלת המייבשים, מה שהיה שמנו הפעלנו ואת יתרת הייבוש סיכמנו שנעשה מחר על הבוקר לאחר שנפרוט עוד מטבעות.
לילה טוב.

תמונות מהקניון האבוד

תמונות מהחלק העליון של הנהר מהספינה

תמונות מהחלק העליון של הנהר - ברכב האמפיבי

היום השלושה עשר 20.09.10

התעוררנו מוקדם וכבר ב8 היינו מוכנים לתזוזה, עמית טען שחסר אוויר בגלגל הקדמי, זה שהיה ספייר והוחלף אתמול, אבל לא נורא, הוחלט שבתחנת הדלק הראשונה נבדוק אוויר בגלגלים, ובכן כשהגענו לתחנת הדלק לאחר נסיעה של כ 30 מייל (כ 45 ק"מ), הבחנו שבגלגל חסר הרבה אוויר, בחיפושינו אחר מקום לבדיקת האוויר הבחנו שממש יש פנצ'ר והגלגל יושב על הג'אנט, ובכן התברר שהספייר גם הוא היה מפונצ'ר, מה שאומר שלמעשה נסענו ללא גלגל ספייר מסיאטל ועד עכשיו!
נו... טוב... התקשרנו שוב למוקד ומסתבר שבדיוק עכשיו המחלץ יצא לתקן פנצ'ר למישהוא והוא יוכל להתפנות אלינו עוד כ 3 עד 4 שעות, ביקשנו כי ישלח מישהוא שרק ימלא אוויר בגלגל ואז נוכל להגיע אליו לסדנא, אבל לא היה לו את מי לשלוח, חלמאות זו הסיסמא באמריקה הגדולה, מסתבר שהמשאית לתיקון גלגלים לא יצאה בכלל לשטח אלא הם השתמשו במנוף שלה לצורכי הסדנא אבל לא רצו להפסיק את העבודה מכיוון שהמוקדן לא טרח להסביר כי מדובר בתקר קדמי ושאין יכולת לזוז עם הרכב, בסופו של דבר הגיע בעל הסדנא ראה במה מדובר חזר לסדנא והביא את המשאית מילא אוויר בגלגל ונסענו לסדנא שלו שם הוחלף הצמיג וכן תוקן התקר שהיה בגלגל הספייר. כל הסיפור ערך כ 4 שעות נוספות על אתמול. (תיקון הפנצ'ר נעשה בדיוק כמו אצלינו עם אותן מכונות).    מה שמעניין בכל הסיפור זה שלמלא אוויר בגלגלים עולה כסף ובנוסף בכל תחנה שבה מתקן למילוי אוויר אמנם גם עובד (מעט מאוד תחנות דלק מחזיקות מתקן שכזה וגם אם יש הוא בדרך כלל מקולקל), אין שעון לבדיקת לחץ האוויר בגלגל בשביל זה כל נהג צריך להחזיק אצלו מד לחץ אוויר - זוכרים את המדידים האלו שהיינו מחזיקים עד שנות ה 70? אז כאלה בדיוק... כי באמריקה המפותחת והגדולה אין שעוני מדידה במתקנים!!!   טוב אז התקר תוקן והאוויר בכל הגלגלים נמדד ויצאנו לדרך...
הגענו לוינסקונסין בשעה 17:00 נרשמנו בקמפינג הקרוב לעיר, חיברנו את כל האינסטרומנטים, ויצאנו לטיול רגלי בעיר Dells (בספר רשום כי הקמפינג מרוחק 2 מייל מהעיר והפקידה טענה שזה בערך רבע מייל - הספר ניצח...), נכנסנו למסעדה (כמעט היחידה שפתוחה בעיר), אכלנו חטיפי גבינה בבצק בירה ממש אבל ממש טעים, ועוד סטייק, התפוצצנו וחזרנו לקראוון, היום סוף סוף הלכנו קצת...
בתמונות רואים את עמית מעשן סיגר מולא בקרם אגוזים, וגם תמונות של הצבעים של העצים מאדום דרך צהוב ועד ירוק.

תמונות בדרך לויסקונסין

היום השנים עשר 19.09.10

יצאנו בבוקר לכיוון ויסקונסין, במטרה לגמוע כמה שיותר קילומטראז' שישאר כמה שפחות למחר, וכך לפי התוכנית נוכל להגיע לויסקונסין דל בצהריים (תוכניות לחוד ומציאות לחוד...).
בדרך נכנסנו לארמון התירס במיצ'ל (האזור ידוע ומפורסם בגידולי התירס שלו), בכל התמונות ניתן לראות כי הכל עשוי מקלחי תירס כל העיטורים והתמונות הכל מתירס (ממש אטרקציה) ולמזלינו הטוב בדיוק נערך שם פסטיבל לריקודי עם אמריקאים, נהננו לצפות במפזזים המבוגרים (יחסית אלינו...), עמית, באהבתו הרבה למוזיקת קאנטרי, התמוגג ולא רצה לעזוב, אבל יש משימה היום... אז בלית ברירה עזבנו והמשכנו בדרכנו.
הגענו למינסוטה ועצרנו לאכול בקנטקי פרייד צ'יקן (KFC), עמית טען כל הדרך שההגה מושך לו הצידה ושהרכב לא יציב על הכביש, עמית צדק! היה לנו פנצ'ר בגלגל האחורי שמאלי (מאחור יש גלגלים כפולים), מכיוון שאסור לנו להחליף לבד, נאלצנו להתקשר למוקד הטלפוני של חב' אמריקה קרוז, ולמזלינו הרע, המחשב שלהם קרס בדיוק באותו זמן, כמו כן ההוראות הגעה שנתן הפקיד למחלץ היו מוטעות, כך שהמתנו למעשה 4 שעות עד שהגלגל הוחלף, כבר היה מאוחר אז נשארנו ללון במינסוטה בקמפינג קרוב (בעיירה ג'קסון), ובכן הערב נלך לישון מוקדם מכיוון שנותרו לנו עוד 400 ק"מ לגמוע מחר בבוקר בכדי להגיע לויסקונסין דל.

תמונות מארמון התירס

היום האחד עשר 18.09.10

התעוררנו לבוקר ערפילי, כן, כן, העננים לא התפזרו ולכן לא היה טעם לעלות להר (ולשלם 20$ כניסה), ממילא לא נוכל לראות כלום, גם לקרייזי הורס ולדרך המחטים לא היה טעם בגלל הערפילים, החלטנו לחתור מזרחה ולהמשיך במסלול, וכאן חיכו לנו 3 הפתעות על הדרך:
ההפתעה הראשונה הייתה חנות Wall Drag זו חנות מדהימה ביופיה אורכה כ"בלוק" אחד (משהו בסביבות חצי ק"מ) שמורכבת מהרבה חנויות קטנות אבל מחוברות ביניהן כולן בבעלות של אדם אחד וגם כאן הסיפור על רוקח שפתח בית מרקחת בעיירה קטנה וחשב כיצד יוכל למשוך אליו לקוחות וכך פתח את החנות הארוכה ביותר בארה"ב (ואולי בעולם???), נו טוב בית מרקחת כבר לא היה שם אבל תעשייה שלמה של מלונות ומוטלים התפתחה סביב אותה חנות, הם נותנים קפה ב 5 סנט וגם שאר האוכל שם זול העיקר שתקנה בחנות, בכל בנוי בסגנון המערב הפרוע המבנה מעץ עם גילופים ממש אוטנטי למערב הפרוע, סוף סוף קנינו משהו לעצמינו אליאן קנתה ג'ינס ועמית חולצת ג'ינס.
משם המשכנו מזרחה וכאן ההפתעה השניה, ראינו שלטים על עיירה שנשתמרה משנת 1880 מאחר ונוצר לנו זמן פנוי עצרנו ונכנסנו, מילים לא יתארו את מה שראינו, יש תמונות והרבה, עמית מצא שלט במלון העתיק בעיירה שמודיע על המחירים וניתן לשכור חדר ב 25 סנט אבל בתנאי שלא ישנו יותר מ 3 אנשים במיטה אחת, נחמד לא?!? (כמובן שצילמנו את השלט) בקיצור, חבל על הדיבורים פשוט להסתכל בתמונות... דרך אגב, צריך לציין כי הסרט רוקד עם זאבים בכיכובו של קווין קוסטנר צולם בעיירה הזו שנקראת פשוט: "1880 Town"/
וההפתעה השלישית שציפתה לנו שוב משלטים שהיו על הכביש (90) מוזיאון מכוניות, נו טוב עמית רצה להכנס ואליאן הסכימה, פשוט הוקסמנו, אין ספור מכוניות ישנות וענתיקות ממש, אפילו האופנוע של אלביס פרסלי מוצג שם בתוך ארון מזכוכית) כמו גם צעצועים וכלים ישנים בקיצור מוזיאון עתיר נוסטלגיה, אבל העיקר סביב כלי רכב החל מאופניים דרך אופנועים מכוניות טרקטורים סירות רכבות ועוד... אליאן לא הפסיקה לצלם ןעמית שכח בכלל את נושא הצילום (רק מאוחר יותר נתן כמה צילומים), צריך לספר לסטף וורטהיימר שאם לא ביקר כאן שירוץ מהר, כמו גם למועדון ה 5 בישראל פשוט אוסף אדיר של אין ספור כלי רכב מרוכז בכ 40 ביתנים חלקם הגדול בגודל של "האנגר" גדול, בנוסף עומדים בחצר כלי רכב שלא היה להם מקום מתחת לגג.
מצאנו קמפינג ממש ליד המוזיאון, התחברנו עם הקראוון ולילה טוב!

תמונות מהחנות הארוכה בארה"ב (וגם קצת מהקמפינג בהר רשמור)

תמונות מהעיר העתיקה (1880)

תמונות ממוזיאון המכוניות העתיקות

היום העשירי 17.09.10

מכיוון שאמש עם רדת החשכה לא רצינו לעבור בדרך נופית (Sicnic Way) שמטיבעה מפותלת מאוד עם עליות וירידות תלולות ומטבעה מסוכנת בלילה למי שלא מכיר את האזור, מצאנו עיירה קטנה וחמודה על הדרך להר רשמור ללינת לילה ואחרי לילה שקט ונוח, יצאנו מ Tensleep , לכיוון הר רשמור, בדרך עברנו בעיירה בופאלו ע"ש בופאלו ביל האקדוחן ההיסטורי של אמריקה, המשכנו אל עבר מגדל השטן, זהו צוק ענק שמתרומם לגובה של 385 מטרים כשהוא למעשה הצוק היחיד בסביבתו, האגדה האינדיאנית מספרת שילדה ברחה מציפורניו של דוב וחבריה התפללו לעזרתה ולפתע התרוממה האדמה ויצא ממנה סלע גבוה הרים את הילדה אל על וכך היא ניצלה (האגדה לא מספרת איך היא ירדה משם, אבל זה כבר עניין אחר...), זו הסיבה שהצוק הזה נחשב קדוש בעיני האינדיאנים באיזור ובמהלך חודש יוני כל שנה נערכים שם טקסים דתיים של האינדיאנים.
המשכנו לעיירה בשם דיל, בדרך היו עבודות בכביש ובחור אמריקאי שעמד עם שלט עצור (רמזור אנושי) התחיל לדבר איתנו ואמר כי חלומו להגיע לישראל ולבקר בכל המקומות הקדושים לנוצרים (כל חבריו כבר היו...), נתנו לו מחזיק מפתחות עם סמל ירושליים ונראה שעשינו לו את היום, הוא אמר שיתלה את המחזיק מפתחות אל מול עיניו ועיני אישתו עד שיגשימו את חלומם.
הגענו לדדווד Deadwood עיירה קטנה ונוסטלגית שפעם היו בה קרבות ואחד בשם ביל קודי נהרג בה, היום זו עיירת הימורים חמודה.
הגענו לדיל - שם נמצא מכרה הזהב הגדול בעולם, שהיה פעיל עד שנת 2002 עומקו כ- 2400 מטרים, משהו מדהים בעוצמתו, ביקרנו במוזיאון וצפינו בסרט וידאו על תולדותיו של המכרה מאז ועד סגירתו.
מדיל המשכנו לכיוון הר רשמור כאשר בתוכנית ללון למרגלות ההר ומחר להעפיל אל פסגתו, שם נוכל אולי לראות את ראשי הנשיאים שפוסלו בצוק, לצערינו הדרך אל ההר הייתה לוטה בערפל, ענן נמוך שהתיישב ממש עלינו, לא ראינו יותר מידי נוף למעשה בקושי ראינו את הכביש, בקטעים מסויימים הגיע עד לכדי חוסר יכולת לראות מטר או שניים קדימה.
לילה טוב... בתקוה שהערפל יתפוגג מחר בבוקר.

תמונות של מגדל השטן ומכרה הזהב בליד

היום התשיעי 16.9.2010

יצאנו מהילוסטון דרך הכניסה המזרחית, בדרך כאשר אנו עדיין בתוך הפארק עצרנו על שפת אגם ילוסטון עשינו הפסקת 10 (בייגל בטוסטר, עם האם וגבינה צהובה וקצת ירקות חתוכים), עמית ניגש למיים לבדוק את הטמפרטורה שלהם - לא קרים אך גם לא חמים צלולים להפליא.
המשכנו בנופי המערב הפרוע, מדהימים היופיים מצוקים וחיות חמודות, בדרך נכנסנו באקראי לחוות "Bill Codi" שם עשינו מסלול של שעתיים על גבי סוסים (מונטנה וביגס), בתוך היער למעלה עד לראש הצוק וחזרה למטה בדרך ראינו עקבות של דובים, המדריכה החמודה שהדריכה אותנו הבטיחה להגיע גם לישראל בין כל המקומות בעולם שהיא מטיילת (עובדת מרוויחה ומטיילת בעולם) - את החוויה של הרכיבה ביערות ועל המצוקים - אסור לפספס!!!
בפאתי העיירה Codi נכנסנו לוולמארט וערכנו קניות של מזון ועוד... לחדש מלאי, עצרנו לאכול בפיצה האט.
המשכנו לעיירה Tensleep שם מצאנו קמפינג ללינת לילה בדרכינו ל "דויל טאואר" - הגענו כבר בחושך (20:30) בעזרת פנס התחברנו לחשמל מים וביוב. בדרך היינו פחות או יותר לבד על הכביש מידי פעם צצה לה איזו מכונית אבל בסה"כ היינו ממש לבד, אם נתקעים בכביש כזה בלילה חשוך, זה לא נעים!
לילה טוב.

תמונות מביל קודי רכיבה על סוסים

היום השמיני 15.9.2010

מהבוקר היינו בילוסטון
בארץ הגייזרים - התלהבנו מהגייזרים בדרך, הפארק הוא ענק קילומטרים רבים של כבישים, ביקרנו ב"נוריס" (המרפסת) ובמוזיאון שבצומת מדיסון, התלהבנו הרבה יותר ממה שראינו היום מאשר מהגיזר הזקן של אתמול, שנראה כבר מלאכותי ליד הגייזרים הקטנים שראינו היום.
משם נסענו ל"ארץ הקניון" - הקניון הגדול של הילוסטון, רצינו לרכב על סוסים בתוך הקניון, אבל ספטמבר זה מחוץ לעונה ולכן סגרו את הענף של רכיבה על סוסים בקניון, נו טוב, אז המשכנו לנסוע ומידי פעם עצרנו בכל מיני נקודות תצפית על הקניון, מרהיב בגודלו ביופיו ובצבעיו.
ראינו את המפלים של נהר הילוסטון ואת הקניון הצהוב - במילה אחת - מדהים!
חזרנו לעיירה West Yellowston החלטנו לאכול פעם ראשונה בטיול הזה במסעדה כמו שצריך, נסענו למסעדת הקרון של "הקו הקצר - אורגון, 1903" יש בפנים תפאורה של קרון רכבת מהימים ההם, ממש כמו מוזיאון, ניכנסנו למסעדה וניגשנו לארוחה, עמית הזמין צבי ברוטב אפרסקים, אליאן הזמינה בקר ברוטב לא מזוהה, עמית נהנה מכל ביס ואליאן לא כל כך, בפעם הבאה תשמע לעצתו של עמית, המחיר - חבל על הזמן - 100$ (כולל הטיפ). - חשבנו שסטייקים זולים בארה"ב...
חזרנו לאותו קמפינג שהיינו בו בלילה שעבר - לילה טוב!

תמונות מהילוסטון

תמונות ממסעדת הקרון

היום השביעי 14.9.2010

יצאנו בבוקר לכיוון פארק טיטון, בדרך למרגלות ההר עצרנו במקום של חנויות, אכלנו ארוחת בראנצ', המשכנו לעבר הכניסה לפארק טיטון שהוא למעשה מתחבר עם פארק ילוסטון, הכניסה עולה 25$ לרכב זהו כרטיס כניסה גם לילוסטון וגם לטיטון למשך 7 ימים.
פארק טיטון מדהים בעוצמה של ההרים, פשוט לא להאמין שקיימות תופעות טבע אדירות שכאלה, לאחר נסיעה בהרים ובגאיות, הגענו לכניסה לילוסטון.
בילוסטון פנינו ישירות לראות את הגייזר "הזקן הנאמן", קנינו קפה ופרצל וישבנו לחכות לאדון "הזקן" שיתן את הופעתו, חיכינו במשך שעה ו 10 דקות, בינתיים התחיל לטפטף גשם חלש והקור במקום היה מקפיא, אבל אף אחד לא מעז ללכת ל RV להביא סווצ'ר, כי "אם הוא יפרוץ בדיוק כשאני אלך?..." לבסוף האדון "הזקן" החליט שהגיע הזמן להופיע... לאמר את האמת די התאכזבנו, ציפינו למשהו מרשים יותר אבל נו זה מה יש... לא מבינים ממה מתלהבים כל כך, נכון שהוא הגייזר היחיד שמתפרץ קבוע אבל אם מחכים קצת ליד גייזרים אחרים ניתן לראות את אותו הדבר - נכון קצת קטן יותר... אבל לא צריך לחכות שעה ומעלה בקור ובגשם...

תמונות מפארק הטיטון

היום השישי 13.09.10

יצאנו לשם שונוי בזמן (8 בבוקר), לכיוון פארק טיטון בדרך עברנו את בקעת הירח (תמונות יגיעו בהמשך), אזור של סלעים וצוקים של בזלת וטוף שחור, משם נסענו לראות את מפלי איידהו מקסימים וארוכים קרוב ל 4 ק"מ סנאים מתרוצצים על גדות נהר הנחש (Snake River), משם המשכנו בדרך הררית עד לטיטון פס מעבר הרים מקסים ובכלל לאורך כל הדרך נופים מדהימים שכמו לקוחים מהאגדות.
אפילו התמונות שצילמנו לא יכולות להעביר את העוצמתיות של הנופים המרהיבים הללו... צריך לראות בכדי להבין...
בעליות ובירידות אליאן נכנסה ללחץ, אחזה בידית הדלת של הרכב מזל שלא שברה אותה, עמית נהנה מהנהיגה ומהנופים המדהימים.
הגענו לקמפינג ליד ג'קסון למרגלות הטיטון
לילה טוב.

תמונות מקרייטר אוף דה מון+מפלי איידהו

היום החמישי 12.09.10

נסענו מפנדלטון נסיעה די משעממת, עמית חש קצת ברע עשינו הרבה הפסקות ואפילו "שלף שטונדה", אבל בסוף הגענו לקמפינג מדהים באמצע שום מקום ומנהלת אותו בחורה שבן דודה נשוי לישראלית קיבוצניקית לשעבר.
הדרך לקמפינג הינה דרך עפר כשיורדים מהכביש במייל מס' 118, קצת נבהלנו שלא ראינו שום אורות או סימן חיים כלשהו אור היום כבר החל להעלם ותהינו מה נעשה במקום כזה בלילה במיוחד כאשר בכל מקום מוצב שלט היזהרו מדובים, הדבר האחרון שבא לנו לפגוש באמצע הלילה הוא דב גריזלי או כל דב אחר, התקשרנו אל הגברת האדיבה והחמודה שאישרה לנו שאנחנו בדרך הנכונה, ואכן לאחר נסיעה ממושכת בדרך העפר הגענו אל הקמפינג המיוחל... לילה טוב

תמונות בדרך לטיטון לינה באיידהו

תמונות בדרך לטיטון 2

היום הרביעי 11.9.2010

יצאנו קצת מאוחר כי התלהבנו מהאפשרות להכין ארוחת בוקר טובה ומזינה כמעט כמו בבית...
נסענו להר סנט הלנס שהוא הר געש שהתפרץ לאחרונה ב 1980, והרס אזור ענק של יער טבעי, ראינו את נהרות הלבה היפיפיים את העצים החדשים שנטעו בשנים האחרונות וביניהם הגזעים השרפים שנשתמרו מאז.
המשכנו לקולומביה גורג' נסענו בכביש ההסטורי כביש מס' 30 הכביש הנופי הראשון שנסלל בארה"ב, וככביש סלול הוא הראשון במערב ארה"ב, עצרנו לראות את מפל מלטהנומה שגובהו 195 מטרים.
המשכנו לפנדלטון ללינת לילה, הדרך כאילו לקוחה מסרטי המערב הפרוע חיפשנו את הקאובאים והאינדיאנים, אבל עם קצת דמיון בכל זאת הצלחנו כאילו להיות בסרט...
המשכנו לכיוון פנדלטון שם מצאנו קמפינג נחמד

תמונות בדרך להר הגעש סנט הלן

תמונות מהכביש ההיסטורי

תמונות מפל המולטנומה

תמונות בדרך לפנדלטון

היום השלישי 10.9.2010

בוקר טוב ליום המרגש יותר מקודמיו.
זהו היום שבו אנו מקבלים את הקראוון, נסענו לקחת את הקראוון, לא היה נקי במיוחד, אבל זה מה יש... אבל בתחנת האיסוף של ה RV (קראוון) פגשנו משפחה מגרמניה שבדיוק החזירו את ה RV שלהם, סיפרו לנו שהם קנו במיוחד בשביל הטיול שלהם מכונת קפה קטנה טוסטר ומנורת קמפינג שעובדת על גז, אין להם מה לעשות עם המוצרים האלו בגרמניה בגלל שהחשמל בגרמניה כמו אצלינו על 220 וולט והמכשירים הנ"ל עובדים על 110 וולט, שאלו אם נהיה מוכנים לקחת מהם את המכשירים ולהעביר אותם הלאה למי שיצטרך אותם כשנסיים אנחנו את הטיול שלנו, בוודאי שהסכמנו! אמרנו תודה! ונתנו להם מחזיק מפתחות עם תמונה של ירושלים... נסענו להחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה של סיאטל (בדרך פטפטנו בווקי טוקי שלקחנו מניר וורד), נפרדנו מויויאן והחלנו במסענו לכיוון ניו ג'רזי, התחנה הראשונה באזור של אאוט לט שם מילאנו את הקראוון בכל טוב אוכל שתיה ועוד "תחמושת", עמית קנה כובע חדש, הגענו לקמפינג הראשון בסנטרליה, הופחדנו על ידי "בעלי ניסיון" בקראוונים שקשה להתחבר בקמפינג וכדאי להגיע כשיש אור יום, אבל נוכחנו לדעת כי ההתחברות קלה מאוד ואין מה לדאוג, מה שכן צריך פנס, כי חשוך.

תמונות של הקראוון

היום השני 09.09.2010

בוקר טוב... התקשרנו לויויאן, בשעה 9 בבוקר ומסתבר שהערנו אותה (חיים דבש), ויויאן הזמינה אותנו לארוחת בוקר אצלה בבית ולכן רק שתינו קפה במוטל, נסענו לביתה של ויויאן והמתנו עד שתסיים את שיחות הטלפון שלה ואפילו כוס מים לא היה בנמצא, ויויאן אמרה שחברה שלה סידרה לנו להיכנס למגדל קולומביה עד לקומה 76 שזהו מועדון חברים סגור ושם נוכל לאכול בראנצ' בדרך עמית שאל כמה תעלה הארוחה ויויאן אמרה 15$ והיא תשלם את המנה שלה... כמובן שכאשר הגיע רגע התשלום שכחה לשלם ונוצר מצב שהארוחה עלתה 64$ טבין ותקילין, כבר עכשיו הבנו לאן הרוח נושבת... חייבים לציין כי הנוף היה מדהים ולעניין הארוחה הדעות נחלקות, עמית נהנה אליאן לא כל כך... משם חשבנו לתומינו שנטייל בשוק או במוזיאון הזהב, אך ויויאן אמרה שכדאי שנלך לחנות של קמפינג שלדבריה החנות מדהימה, הדבר היחיד שהיה מדהים ביופיו היה המפל המלאכותי בכניסה לחנות, המתנו לויויאן עד שתמדוד את כל זוגות הנעליים בחנות ובסופו של דבר נבחר הזוג המנצח, שם הסברנו לויויאן שאין בכוונתינו לשהות בפנינסולה יומיים אלא רק יום אחד כי דרכינו עדיין ארוכה ויויאן כעסה עלינו שהחלטנו לבד מבלי לשאול אותה, הסברנו לה שהטיול הוא שלנו ולמעשה הגענו לסיאטל במטרה לפגוש אותה. ויויאן נרגעה והבטיחה שתקנה מצרכים ותבשל לכולנו ארוחת ערב בישול עצמי, אבל כשבאנו לאסוף אותה אחה"צ בכדי לראות את מעברי הסירות בנהר, שאלה ויויאן אם אנחנו רעבים כי היא לא! וכך התמסמסה לה גם ארוחת הערב והלכנו לבית קפה ושוב על חשבונינו, החזרנו את ויויאן לביתה ואנחנו נסענו למוטל והלכנו לישון - "יום מרתק".
(בימים הבאים יהיה יותר מעניין - מבטיחים!)
תמונות של המפל המלאכותי בחנות עם ויויאן

תמונות מהקומה ה 76 במגדל בסיאטל

היום הראשון 08.09.10

יצאנו בשמחה ובששון, למזלנו הכל הלך חלק בלי עיכובים ובלי עצבים.
במטוס לאנגליה המרחב היה גדול ונעים, עמית נהנה מסרטים ואליאן למזלה הטוב או הרע המסך לא עבד...
מאנגליה לסיאטל הרגשנו כמו בקופסת סרדינים, צפוף ולא נעים... אבל גם זה עבר... ולבסוף נחתנו בסיאטל (וושינגטון).
גם בסיאטל הכל הלך חלק, ופתאום לאחר שאספנו את המזוודות מהמסוע עברנו את המכס ולפתע נתבקשנו להניח את המזוודות על מסוע אחר וללכת, לא כל כך הבנו מה רוצים מאיתנו אבל אומרים אז עושים... המזוודות חיכו לנו אחרי שנסענו ברכבת פנימית לאולם מקבלי הפנים.   שם חיכתה לנו ויויאן (בת דודה של עמית), עזרה לנו במשיכת הרכב השכור ליומיים הראשונים בכדי שנוכל לעזור לה בסידורים (לויויאן אין רכב), וכך מצאנו את עצמינו מזמינים אותה לארוחת ערב, מסיעים אותה לבית מרקחת ולבסוף הסעה לביתה (מיותר לציין כי ויויאן הודיעה לנו שהיא שכחה את הארנק בבית...), הגענו למוטל מרקו פולו, חדר מרווח אך מלוכלך, לילה טוב.

תמונות של המכוניות ששכרנו