הסתכלנו פעמיים על לוח השנה ולא להאמין איך הזמן רץ לו, איזה באסה!
התחלנו את היום בלסיים את ייבוש הכביסה מאמש, יצאנו לדרך ומאחר ולא היו לנו דגנים לארוחת הבוןקר עצרנו על אם הדרך במק דונלדס לארוחת בוקר, ו... טוב לא היה לנו פנצ'ר, אבל איך שיצאנו מהרכב לכיוון מקדונלדס חייכה אלינו אישה שיצאה מרכבה חיכתה לנו עד שנגיע מקצה המגרש, שאלה אותנו מאיזו סטייט אנחנו השבנו שאנחנו לא מהסטייטס אלא מישראל, היא כמעט נפלה, מסתבר שיש להן קבוצת נשים שנפגשת מידי פעם במקדונלדס והן לומדות כל פעם משהו אחר והיום הגיעה מורה לשמנים ארומתרפים, נו... כמובן שהוצגנו בפני כל באי מקדונלדס, והמורה כמעט בכתה מהתרגשות כששמעה שאנחנו מאותה ארץ של אהוב ליבה - ישו, סיימנו לאכול ניגשנו לקראוון לקחנו שוקולד של עלית בצורת לב (יש שם 8 טבליות שוקולד לבבות והן היו 7 נשים), נתנו להם שיטעמו את טעם ארץ הקודש, אליאן כתודה קיבלה ברכה בצרוף מריחת שמן ארומתרפי על ידיה, אליאן שכידוע סובלת מריחות חזקים ישר מקבלת כאבי ראש, הפעם זה עבר חלק כנראה שהברכה שצורפה למריחת השמן עזרה המורה בירכה אותה כי האל הרחמן יהיה איתה, נו נכון עמית איתה...
בהמשך הדרך נתקלנו בתופעה מוזרה של סימונים עקלקלים על הכביש במקומות שבהם תוקן בטלאים, הגענו למסקנה שהצבעי שצבע את הכביש היה שיכור באותו היום (תסתכלו בתמונות), מצחיק והזוי...
נסענו מזרחה, הדרך עברה מהר ופתאום מצאנו את עצמינו בתוך שיקאגו, מפחיד, רשת כבישים מסועפת, לאחר כחצי שעה בעיר המשכנו הלאה ומצאנו עצמינו באינדיינה, בקיצור היום (ביום אחד) יצאנו מויסקונסין עברנו באילינוי והגענו לאינדיינה, במרכז המבקרים למדנו שיש באיזור לא רחוק משם (כשעה נסיעה), עיירה עם "איימיש", אנשים שהיגרו משוויץ שם נרדפו על ידי השוויצרים מכיוון שלא היו בפטיסטים, לא האמינו בהטבלה, הם חיים באורח חיים פשוט לעיתים בלי חשמל ומים זורמים בברזים, מתניידים על ידי כרכרות רתומות לסוסים, כת סגורה, נסענו לקמפינג הנמצא ממש בתוך עיירת האיימיש, הלכנו לאכול בגלידריה של המקום, גלידה כזו לא טעמנו מעולם, טעימה להפליא. בגלידריה ישבנו ליש שטולחן סמוך לאנשי האיימיש בלבושם המסורתי הייתה חוויה, הגברים עם זקנים ללא שפמים כובעים על ראשם "שלייקס" אוחזין במכנסיהם, הנשים לבושות בלבוש חסוד כובעים לבנים על ראשן.
תמונות מהדרך + איימיש
הצבעי של הכביש היה שיכור...
התחלנו את היום בלסיים את ייבוש הכביסה מאמש, יצאנו לדרך ומאחר ולא היו לנו דגנים לארוחת הבוןקר עצרנו על אם הדרך במק דונלדס לארוחת בוקר, ו... טוב לא היה לנו פנצ'ר, אבל איך שיצאנו מהרכב לכיוון מקדונלדס חייכה אלינו אישה שיצאה מרכבה חיכתה לנו עד שנגיע מקצה המגרש, שאלה אותנו מאיזו סטייט אנחנו השבנו שאנחנו לא מהסטייטס אלא מישראל, היא כמעט נפלה, מסתבר שיש להן קבוצת נשים שנפגשת מידי פעם במקדונלדס והן לומדות כל פעם משהו אחר והיום הגיעה מורה לשמנים ארומתרפים, נו... כמובן שהוצגנו בפני כל באי מקדונלדס, והמורה כמעט בכתה מהתרגשות כששמעה שאנחנו מאותה ארץ של אהוב ליבה - ישו, סיימנו לאכול ניגשנו לקראוון לקחנו שוקולד של עלית בצורת לב (יש שם 8 טבליות שוקולד לבבות והן היו 7 נשים), נתנו להם שיטעמו את טעם ארץ הקודש, אליאן כתודה קיבלה ברכה בצרוף מריחת שמן ארומתרפי על ידיה, אליאן שכידוע סובלת מריחות חזקים ישר מקבלת כאבי ראש, הפעם זה עבר חלק כנראה שהברכה שצורפה למריחת השמן עזרה המורה בירכה אותה כי האל הרחמן יהיה איתה, נו נכון עמית איתה...
בהמשך הדרך נתקלנו בתופעה מוזרה של סימונים עקלקלים על הכביש במקומות שבהם תוקן בטלאים, הגענו למסקנה שהצבעי שצבע את הכביש היה שיכור באותו היום (תסתכלו בתמונות), מצחיק והזוי...
נסענו מזרחה, הדרך עברה מהר ופתאום מצאנו את עצמינו בתוך שיקאגו, מפחיד, רשת כבישים מסועפת, לאחר כחצי שעה בעיר המשכנו הלאה ומצאנו עצמינו באינדיינה, בקיצור היום (ביום אחד) יצאנו מויסקונסין עברנו באילינוי והגענו לאינדיינה, במרכז המבקרים למדנו שיש באיזור לא רחוק משם (כשעה נסיעה), עיירה עם "איימיש", אנשים שהיגרו משוויץ שם נרדפו על ידי השוויצרים מכיוון שלא היו בפטיסטים, לא האמינו בהטבלה, הם חיים באורח חיים פשוט לעיתים בלי חשמל ומים זורמים בברזים, מתניידים על ידי כרכרות רתומות לסוסים, כת סגורה, נסענו לקמפינג הנמצא ממש בתוך עיירת האיימיש, הלכנו לאכול בגלידריה של המקום, גלידה כזו לא טעמנו מעולם, טעימה להפליא. בגלידריה ישבנו ליש שטולחן סמוך לאנשי האיימיש בלבושם המסורתי הייתה חוויה, הגברים עם זקנים ללא שפמים כובעים על ראשם "שלייקס" אוחזין במכנסיהם, הנשים לבושות בלבוש חסוד כובעים לבנים על ראשן.
תמונות מהדרך + איימיש
הצבעי של הכביש היה שיכור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה